הסנדלר הלך יחף , נטש את המאבק עם הטבע
צעד שעות לעבר ההזיה הגדולה, אידיאה בשם שלווה
טיפס הר גמע עוד מרחק אחר האור הבוהק, המנותק
מקץ שנים הגיע לנחלה , פיסת אדמה בשם שממה
הסתכל מסביבו, אף נפש חיה
"זהו המקום אם כן , הגעתי לנחלה"
עבר חודש , זחלו חודשיים והסנדלר תהה
"מהי השלווה?, היכן האור?"
"חציתי מדבר וגם ונהר ואחר הכול לא רווחתי מהמחר"
"השלווה מתחילה מבפנים ומאירה את הסביבה
המסע היחיד שאמור אתה לעבור הוא בתוכך" לחש בתוכו קול חרישי
לפתע השעון צלצל והורה על השעה החדשה , הסנדלר הקיץ מחלומו
והמשיך בתיקון עוד נעל מסע שנשחקה... |
