באתי אותך לבקר
באחד מחורפי האביב.
בין לילה לבוקר,
בטרם אור שחר יצהיב.

בין קירות לבנים
את ישנה ולבך ער.
אי שם גבוה, אלוהים
שוב חזיונות מוכר.

זה רק חלום, את אומרת -
זה לא באמת אמיתי.
לעוד יום את מתעוררת,
ואיתו נמוג גם אני.

כבר שני לילות,
שאת מעלה אותי באוב.
בין געגוע לרצונות,
התוכלי אותי לאהוב?

במה עכשיו נזכרת
ומה בדמיונך את רואה?
זיכרונך עומד בשלכת,
אך מחר לא תגידי לי אפילו מילה.

זה רק חלום, את אומרת -
זה לא באמת אמיתי.
לעוד בוקר את מתעוררת
ושוב עולה מולך דמותי.

שואפת מלוא החופש
ישר אל תוך הריאות.
תוהה עמוק בנפשך,
איך זה איתי לחיות.