שתי חברות משתעלות בקול רפה
ליד שולחן בבית קפה -
ולמרות זאת ממשיכות בפולחן:
המאפרות שעל השולחן גדושות בדלי-סיגריות
שמספרים זה לזה מעשיות על הקורות אותם
מאז צאתם מהקופסאות ועד שנמעכו בין אצבעות ודעכו.

"התקצרת כל-כך!" בדל אחד סח
"זה גלגול נשמות: הפכתי לעשן בריאות" - כך השני,
"עשן? התכוונת סרטן?"...
"זה אותו הדבר במילים אחרות".
"בדל שפתיך צהובות מחרדל"
"מספיק! ואתה עם הליפסטיק נראה כמסמיק".
ושניהם פה אחד:
"אנחנו הבדלים נבדלים בצבעים
אך בסוף החיים - כולנו שווים!".