טוב לנו יחד
אני עם עצמי
להגיש קפה לנו
לעשן סיגריה לעצמנו
לכבות את הטלוויזיה בשבילנו
להדליק מוסיקה להנעים זמננו

מי צריך אהבה?
אתה?
את?
תן לי ואתן לך
בעיות שלי הופכות שלה שלי
מתמוטטת, שותקת, בודקת, בוחנת
לאן הלכת? מתי תשוב?
להוציא את הרגש הנכון
לגרום לזה ולזה בתוך הראש המסובך

כמה חי, ככה מת
כמה בריא, ככה חולה
כמה חכם, ככה טיפש
כמה נותן, ככה לוקח
כמה אוהב, ככה פוגע
כמה טוב לי כשאת מחייכת
כמה טוב לי כשאת בוכה

בקרקפת תפרים נקרעים, לא סוד
פצצות אטום מיקרוסקופיות מתפוצצות בעולמות גדולים
שכחתי את המילה
שכחתי איזו מילה שכחתי
"קפיטליסטיות"

משחקי אהבהבים - אין זמן
צריך לחיות, לשרוד
את הזמן שנותר, את הניצוץ שנותר
(זוהר ומהיר וקסום כמו אצבעונית-פיה
בסרטים מצוירים
קשית קסמים כסופה
כנפיי פרפר)

"כשאתה צולע, כל ביירות שוקעת,"
אמר אבא כשהיה ליצן
"כי למה לי להמשיך כשאתה לא כאן
פשוט תצבוט אותי באף אדום
אתה זוכר את ארמונות החול
אוחזים בהם כדי לא להיסחף לים
הם תמיד שוקעים,
תמיד בונים חדשים."

את ה-מן מהשמיים אספוג אל תוכי
ואתכסה במעיינות קרים
אקיא את פרי עץ-הדעת
אכבה שלטר מסכים
אנופף למלאכים מבין עננים
אגע בירח באצבעות חשופות
אנפץ את השמש לאלף שמשות
אנקב בשמיים מיליארדי כוכבים.

כשאני הולך מה אני יודע
עיניים צבועות ניקוטין, אודם בוורידים
יש מלחמה על העיר הזאת, אתם לא שומעים
"כשיורד הלילה היום, אי-אפשר לישון
כל נרקומן חושב שהוא דון-קורליאונה"
לא הבאת לי סיגריה, אתה תמות
אני אשתין על הקבר שלך, יא זונה
ג'ינסים קשים שלא מכבסים, נעליים כבדות
סכין בכיס
אני אחתוך לך את הגרון, אותי אתה לא מכיר

בעיניים שחורות בחושך יש פנס כיס יחיד
אתה מאיר אותו ישר לאישוניו של היריב
מה שיש שם רק הפנס יודע, רק הוא יגיד
מורעל, עבריין או נרקומן
אם הבן-אדם חזר מהחדרים המרופדים
כשהאור ניתז מהעיניים רואים.

חזרתי עייף מהעבודה
שמעתי את המים רותחים
שתיתי קפה, עישנתי סיגריה
שמעתי צעקות מהרחוב
שמעתי מוסיקה וחדשות

היו אורות כחולים בחוץ
הדלקתי בוילר ונמנמתי על הספה
השכן שלי נדקר בקטטה
התעוררתי אחרי הרבה זמן
שמעתי מים שוצפים מהגג
הבוילר התפוצץ
לעזאזל, אני בבעיה.

מה שאת נושפת בי
בהבל פה מנטה, מריח כמו אורנים
אני צף על מצולות
לא היה את העוגן, לא היה שם ללחוש
הזמנים מריחים ניטרלי, כמו תמונה קפואה במסך
איך הזמנים עשו אותנו, מה הם עשו אותך

ואין כבר מלחמות, זה אני מול עצמי
האיש המחייך במראה מתחיל להיות דומה לי
לוגם מי-סוכר, מתחיל לשאוף אל המחר.