אני יוצקת את נוכחותך בגופי
המילים שלך - מתכת כבדה
נודדות ארבעים שנה.
אינני מאמינה בצירופי מקרים
אתה קורה לי כל הזמן
(לא קורא לי)
קטנה ומשוגעת כשאני אתך
כאילו גופי
(הקטן גם כך)
מצטמק אל איבריו הפנימיים.
נשארת משאבה
ומסנן רעלים.
- אני אקווריום -
הרגשות שלי
הם כרוניקה של רצח ידוע מראש.
גם מילותיי.
אני מוצאת אירוניה בהיותך
שחקן.
אקדח המופיע במערכה הראשונה
לבטח יירה במישהו בזו השלישית.
אני רוצה לרקום את הלילה האחרון שלנו ביחד.
זה מקסים
אותי
איך אסופת קווים דקים
וחסרי משמעות
מתגבשים
(אם תמשיך לחבק אותי ככה
נהיה גם אנחנו פרחים)
זה מדהים
עד כמה
אני נחרדת לגלות
בכל פעם מחדש
שאני אוהבת אותך. | 