מור אוסטר / בצל |
בערימה להתקרר
אוטמת את הריח העז הנוטף מהן
על אף הניסיון שלך
להקפיא אותן
אני קוראת
בסוף חייך
את הרצון לחיות שוב במקומות
שם נצרבו רגעי האושר
דרך זהבהבי הבצל.
אני מחדדת את החידה
מנסה לקרוא את הקשר בינינו
מדוע כל חיי הצעירים הזיקנה שלך כל כך מפתה?
מה מרעיש בך?
על מה כיסו דמעות-בצל וחריצות ידיך?
מה נמלא בי ממך ועומד בצד להתקרר?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|