הרי את מחוסמת לי
אשת זכוכית
הרי לך הירח
אשתי הלבנה

הא לך לבי העצור בשבבי קרח
נשמתי המצופה שעווה
זיכרונותיי בפורמלין
תשוקתך אליי ואני משול למת
תוצר שנים של ניסויים בבני אדם

חלומותיי ופתרונם
רגשותיי חסרי הדם
שלך נעולים אסופים ושמורים
בבטחה במנוחת עולמים
במעמקי ים השלווה
שם,
איני ישן, איני נם
אף כי עצומות עיניי
ואולי
משום שאת אינך גם

עת תחליד המתכת
בטבוע שבועתי
תחת זרם דמעותיי
אשכחך יפתי

שערי שמיים יחרקו
כאשר בפעם האחרונה
אדע אותך
ואשמן בך את מפרקיו הכואבים
של גופי המרותך.