בפרוזדור של צוותא
עיראקי, חלבי, מסרי
יושבים בצוותא
מחכים ש"מאמי" תעלה
היא תכף "תפתח את הרגליים
לשבעה מדוכאים שבעה פלסטינאים"
ככה מיטלפונקט אמר
אז ככה האמנו.

גרפיטי בעיר זעק
"ילומד אהוד בנאי עוד אקורד"
אבל הנה הוא עובר ואנחנו אומרים לו שלום.
בתוך האולם, שני אקורדים מאוחר יותר
הוא עושה לנו עור ברווז

אז כמה חיות יש ב"מאמי"?
נהגנו לחוד אחד לשני בתום ההופעה
מזי כהן ואריה מוסקונה גדולים מהחיים
ואנחנו ילדים שמסרבים להתבגר
ילדים מזרחים במעוז השמאל בתל-אביב

אי שם " עיירה בדרום ביום שלישי בערב
פעמיים כי טוב במתנ"ס מתחתנים
הסמל ניסים מלכה חייל מילואים
ומאמי בתם של השכנים."
אך פה אנחנו  מנסים להבין ולהתחבר
להשתחרר מאותה בועה זעיר בורגנית.
כעבור עשרים שנה הכל השתנה
כל העיר שלנו נחשבת  לבועה
עיראקי, חלבי, מסרי
זוכרים את הרגעים של אז.