לילות שאינם נגמרים
נמשכים כמעט כל הלילה,
כשעין ימין נעצמת קליל
והמחשבה ממשיכה לעוף הלאה.
ההרהור שוב לוחש שתמיד יש מחר,
להווה יש עתיד להיבלע בעבר,
אבל בינתיים מחר, השתחל למיטה
וישן כפיות לצידי על הכר.
לילות שאינם נגמרים
נמשכים כמעט כל הלילה,
כשהשקט מגביר את הווליום פתאום
הדממה רועשת לאללה.
ושאכטה דקיקה מעבירה עוד דקה,
יפהפיות נרדמות לא עונות ל"ערה?",
רק סכין ירקות בערוץ הקניות,
מצליחה לקצוץ לי שניות יקרות.
לילות שאינם נגמרים
נמשכים כמעט כל הלילה,
החושך נכנע בכל יום מחדש
פתאום כשהשמש עולה לה.
עוד אוטו זבל רעב, שלא מתחשב,
מפזר ברחוב אנחות של כאב
וצלצול של שעון, שאלה מעורר:
איך אפשר לא לישון לשנייה
ועדיין למצוא עצמך מתעורר? |
