על קצה מזח הנמל, משקיף אל הזריחה
כלב  צולע וגומע עוד חצי של דריכה.
ממעל חגים צללים מבשרים את בוא מחר
ליטופם המשכנע, של פלצות ולשד קר.

חצרות ריקות, הכבישים דוממים מאדם.
בשלטי החוצות, רשרוש הניאון חתם .
רק בכוכים קטנים, רדופי עשן מחניק גרון  
נשמעים נשימות קצובות, פזמון חורף אחרון.

השחר חושף מראה מטריד, בטוח כמגע של אדונית.
על רקע שמים סמוקות  מגדל זקור מזכיר חנית.
אפשר לשמוע אנחה, כאשר העיר לחישה מוקיעה
ומגפיים מקישות מקצב, לטקס אשכבתה של השקיעה.