זו ילדותי השנייה, הכפוייה, ויש בה הרבה פחות חופש.
יש בה הרבה פחות ריח של ים והרבה פחות טעם של שוקו.
זו ילדותי השנייה, הכפוייה, והיא תשאיר אותי ילדה לנצח.
תאזוק אותי בכבלי התלות ותשלח בי מפלצות שלא הולכות לעולם, גם
לא כשמדליקים את האור.

זו ילדותי השנייה, הרעה. מעטים בה רגעי האושר.
ורבות בה הדמעות, וכבד מנשוא הצער, כבד מידי לכתפיה של ילדה.
זו ילדותי השנייה, האכזרית, ואין בה גן משחקים.
אין בה שדות שנוגעים בשמיים ואין בה פריחה צבעונית של אביב.
זו ילדותי השנייה, המודעת, ומרחף בה דרך קבע פחד גדול ונורא.
מה אהיה כשאגדל? לא יודעת. לא יודעת אם תינתן לי זכות הבחירה,
והזמן כמו הזמן לא חוזר בחזרה...