ביקשת אותי לקרוע לגזרים
גזר
ים
מוטל על הרצפה, רדוף פחדים
פחד
ים
ביקשת לקרוע אותי מהחיים
(חיים?)
מאלוהים

איך שמעתי ושמעתי אותך
לוחשת לי באוזן
(כשפים)
מרוקנת את מוחי מכל
עמדה?
והקירות צורחים, כאב בלשד העצמות
מה את לוחשת, מתוקה שלי?
"זה לא מה שהעיניים רואות,"
"זה לא מה שהראש חושב,"

ולא יכולתי לשמוע שירים
שמעתי את קול חריקת ציפורנייך
בלבי.

וכשהרוחות מערבלות שלכת
אניצי עלים שבורים יבשים
בתוך העיניים שלך
באישונים, ובטבעות סביב
יש לך לאן לפנות

לתהומות השכחה

ברגע של משבר רגעי(?)
("כל החיים הם משבר,")
כשעבר מתוק (בדיעבד) מכה על חלוני
יש תמיד בסוף את הדממה

כמו מוות קטן, גוזל
אחרי ההמולה

"בסוף הכול יחזור להיות
בדיוק
כמו בהתחלה."

המכונית מקרטעת בשביל אפל
אפשר לשמוע רדיו בפינה
שעורה שחורה צונחת
ירח מחביא פניו בכלימה
יד מושטת חרש מתוך האפלה
מבקשת מזור לנפשה הקשה
יד אומרת תעצור לי, קח אותי איתך
אני מסתובבת בשום-מקום כבר שעה
ואני לוקח אותה דרך כל מסכי החושך
אל הנקודה בה הקשת נוגעת באדמה
מטר של גשם מסתובב שוטף אותה והיא צוחקת
ככה  (:
מ-פה אני לא זזה, אתה יכול להישאר פה
ככה (:
אבל אני לא יכול לעצור, המכונית לא נותנת
אני משייט רגע במעגלים וסוחף את המכונית הלאה
בשבילים הגשם שוטף והירח עדיין מתחבא
אני לא מביט אחור אל הנקודה בה הקשת נוגעת באדמה
ובה היא
ככה (:

סתם שיר קטן, שום-דבר חשובון
שכותבים במיטה באילוץ או במוזון
סתם כתם קטן של החיימון
משהו קטן כדי להרגיש אולי אנחנו בכל זאת קיימון
מניעים את הראש לקצב המוסיקון
הד הגדולה והעשן מתנדף עם הגילון
שום-דבר טעון, רק ציפורים על תילון
כבלי-חשמל מרוחים על פני כל הערימון
הוא לא הבין מה לעזאזל האנשים עושים בבתימון
את יודעת איפה הוא עכשיו? בבית-משוגעון
אז איפה החיים? איפה שמוצאון
גם אם זה להסתגר בחדרים, לנתק יחסימון
המוח תמיד בוכה, זה מצבו הטבעיון
רגע הולכים לשם, רגע קורה משהו, והמוח צוחקון
זה רק הסחת דעת, כשריק בוכון
כי נדמה כאילו וכאילו, אבל החיים זה מדברון
לא יודע לחיות במדבר? מתייבש ומתון.