הנה את, גורבת עוד גרב
נקרעת מתוך ידיי
וריח גופך עומד לנשור מעליי
והיית שם, ואינך עוד

הנה את, הולכת. מביטה בי בעצבות
קימורייך מתעמעמים בין סדיני
חום גופך נגוז כלא היה מעולם
וקר לי ומרגיש עזוב

מדמיין אותך עומדת בתחנה
מחכה לאוטובוס שירחיק אותך ממני
תוהה מה את מרגישה ולמה את כמהה
והאם את חושבת עלי

כי מבטי נשאר קפוא
היכן שעמדת פעם
חתימתך עדיין עומדת איתנה
וצלך לא מש

חיכיתי לך...
ועכשיו את עוזבת
בלי לומר מילה
וכשתחזרי, עדיין אחכה פה
באותה תנוחה קפואה.