למרות שהיו תקופות קשות תמיד אזכר בדברים הקטנים והמשמחים
מהיסודי.
ורד ביטון היפה, אלכס השומר שאיתו הילדים משוחחים ומדברים,
המועדון בו הייתי קורא ספרים ועתונים והילדים רואים בו וידיאו,

הטיולים באילת וגן הנדיב, המורה לספורט ירון שהיה מצחיק את
כולנו,
החברים שלי מאז קובי, שראל, והחברה שלי הראשונה שהכרתי
אותה  מיכל שאליה נסעתי בשבתות ואיתה הרגשתי בעננים.
וכמובן ספר התנ"ך אותו קיבלתי מבית ספר שנמצא איתי עד היום.
תמונות מאותה תקופה אין לי, נשארו רק זכרונות, לפעמים אני
תוהה
מדוע אי אפשר היה לשמור על קשר עם האנשים והייתי חייב לנתק.