ג'וב הוציא את הרגל מחוץ לדלת. האוויר היה קריר ורוח נעימה
טיפסה לאורך רגליו נעולות הקרוקס ובמעלה מכנסיו. הוא לא היה
מחוץ לבית זה זמן מה. אולי היה זה זמן ארוך מדי, כי הוא לא זכר
אם זה היה שבוע או שנים. הוא יצא אל הרחוב ומצמץ בעיניו אל מול
השמש החמימה. מכונית עברה והתיזה את שלולית ליל גשם של אמש
לעברו, אך הוא לא מש, נהנה מקרניה החמימות של השמש.
המטרה היתה ברורה. אליש. הקשר היחיד שלו אל המקור שלא הגיע מזה
זמן מה, והקליינטים התחילו לנדנד ואז הפסיקו לבוא. בלי
קליינטים אין כסף ואם אין כסף אין אוכל ואי אפשר לשלם חשמל.
בלי חשמל הוא לא יכול לראות סרטים. אי לכך הוא יאלץ להגיע
לאליש בעצמו ולרכוש כמות נכבדה כדי שתספיק עד לפעם הבאה. הוא
לא היה אף פעם אצל אליש, אבל יש לו את הכתובת ועם קצת מזל
ואינטואיציה יהיה בסדר. שלושה רחובות דרומה. כנראה שזה דרומה,
וזה הרגיש לו כמו דרומה, אז בטח זה דרומה. בלונדינית חמודה
חייכה אליו. נראית אוקראינית. הוא עצר, הציג את עצמו, וקיבל
מספר טלפון. הוא נתן לה את שלו. היא בטח תתקשר בערב. עוד בלוק
ועוד כביש. הוא נעצר בצד, נשען על גדר בטון. גלגל אחת והצית.
ארבעה תיכוניסטיות מצחקקות נעצרו לידו. הוא לא אמר מילה. הם
התלחששו ביניהן, הוא העביר להם את המגולגלת. הגבוהה השתעלה,
הוא העלה חיוך. הג'ינג'ית הנמוכה שתתה תותית, הוא לקח ממנה
שלוק. מתוק מדי. ג'וב השאיר אותן עם הזנב והמשיך ללכת. היפה
מבינהן עם החולצה הצמודה רצה אליו ונתנה לו פתק עם הטלפון שלה.
הוא לקח אותו וחייך. "ג'וב" הוא אמר. "כמו יובל?" היא שאלה.
"משהו כזה", הוא ענה. קראו לה ענבל, הוא בטח לא יתקשר. קטינות
זה בעיה. תמיד יש להן הורים נודניקים. הוא לא מחפש צרות.
בשדרות רוטשילד הוא נעצר בקיוסק עם הקפה, הזמין אמריקנו עם חלב
קר וישב על הספסל. מה הוא עושה עם החיים שלו? מה הוא רוצה
בכלל? על אף ששאלות אלו היו מטרידות אותו אם היה עוצר רגע
וחושב, הן לא. הוא עצר רגע, ולא חשב על כלום. רק הריח את הקפה
הארומטי והאזין לשיחה של שני מגונדרים על הספסל לידו. הם דיברו
על עכברים אופטים. ג'וב תהה אם אחרי עכברים אופטיים רודפים
חתולים אופטים והאם הם נכנסים למחילות אופטיות כדי להתחבא.
עכבר לא אופטי, לא רואה? בפינת הרצל הוא עצר בבורגריה. הזבובים
עקצצו אותו וספק אם הם היו קטלניים, אבל פעם הבאה לא כדאי לשבת
ליד שרידי המבורגר מהבוקר. היה טעים. התיישבה לידו מזי.
סטודנטית שנה ב' כלכלה וניהול עסקים. אחלה חזה. השירותים של
ההמבוגריה היו נקיים באופן מפתיע והחזה של מזי היה יפה אבל
מפלסטיק. הוא נתן לה את הטלפון שלו וניקה לה את השיער ליד
האוזן מהשאריות שלו. פלורנטין היתה בהפסקת צהרים, הוא עבר אצל
חיים מהתבלינים וקנה עלי יסמין. הוא אוהב תה יסמין. זה מזכיר
לו את המסעדות הסיניות שההורים שלו היו לוקחים אותו כשהיה ילד.
אליש לא פתח. הוא התיישב ליד הדלת וניסה להבין מה קרה בסרט
"אפר הזמן". היו שם הרבה סינים. אליש לא פתח ולא הגיע, הוא
הקיש בשנית ויצא החוצה אל הרצל. הוא קיבל התקף פרנויה קל, וחזר
אל החצר הפנימית בבנין של אליש. גלגל אחת הצית והתיישב על
העשבים בגינה המוזנחת. עבר זמן, טיח התקלף, השמש נעה אל עבר
הים, שכן ועוד שכן שלא היו אליש. הוא התכוון להשאר שם עוד
כשאליש, טרוד מתמיד עבר לידו. "אה", קרא לעברו ג'וב. אליש
הסתכל אליו כלא מזהה. "מה?" שאל. "מחכה לך כבר הרבה זמן. בבית
וכאן בעשב". אליש משך בכתפיו ועלה במדרגות שתיים שתיים. "הייתי
עסוק. הולך לראיונות עבודה". ג'וב נכנס אחריו, "בשביל מה לך
הבלאגן הזה?". הוא התיישב על הספה המרוטה ופרט ביד אחת על
הגיטרה האקוסטית של אליש שהשמיעה קול צורם כמו דוב קוטב
שאסקימוסי אמיץ משך באשכיו. אליש חזר מהמטבח עם שתי כוסות תה
בכוסות זכוכית מהסבנטיז שעדיין מוכרים בחנות דיסקית ברחוב
לוינסקי. עשרה שקלים לשישיה. ג'וב לגם מהתה שהיה חם מדי ומתוק
מדי ולא מספיק חזק. הוא שיחק עם השקיק מקווה לסחוט עוד טיפת
טעם מהויסוצקי הזה. "יש לי כאן שלוש קילו להזיז אם אתה רוצה".
זה היה הרבה, אפילו לכמויות של ג'וב. אבל ככה הוא יוכל להחזיר
את כל הקליינטים הסוררים. אין טיפה של נאמנות היום. ג'וב פשפש
בכיסו והוציא את הסטפה ששמר שם להשקעות כאלו. אליש דפדף
בשטרות, ספק סופר ספק בוחן את ג'וב לרמיזות ערמומיות. "זה כל
מה שיש לי. מתאים שלוש". אליש טמן את הסטפה בכיסו וחזר עם
צ'ימידן צבאי מרוט. הוא פתח, הוציא ממנו שקית ירוקה וארוזה
בגודל של כרית קטנה, והעביר את הצ'ימידן לג'וב. "שלוש פחות זה,
זה יתן לך. נייס דואינג ביזנס וית' יו". ג'וב החל צועד במעלה
הרצל. היה יותר נכון עכשיו לקחת מונית הביתה ולא להסתובב עם
כזו כמות ברחובות, אבל אין עליו שקל. הקרוקס חרקו. ההיא וההיא
מהמקום ההוא ליד זה, נו, הופיעו מולו די בהפתעה.הוא חייך אליהן
בסטואיות, מרוצה מעצמו. הן הזמינו את עצמן בערב. הגבוהה אוהבת
לצרוח והוא תמיד תוהה אם זה מדליק את השכנה הצרפתית ממול או
מעצבן אותה. בבית טלפונים לכל הקליינטים הסוררים. ירד הערב,
ההיא וההיא באו. הם ראו שוב את "אפר הזמן". הגבוהה צרחה בחדר
השינה שלו. הנמוכה גמרה בשקט בסלון. הוא עדיין לא הבין על מה
הסרט גם כשהוא הריץ אחורה אחרי שהן הלכו.

הקטע נכתב עבור הסדנה ה-100