|
נורא מכל הוא האין
השקט הסמוי מעין
אך החודר כל לב.
הדממה המחרידה שמשתרעת
כשרטינת מקרר מרגיעה נקטעת,
קורו של השקט צורב.
השנייה בה הגוף הופך גופה
התמצית הופכת שקופה
ורק המוץ נותר שוכב.
הרגע המדויק בין שינה לערות
כשמתוך שיכחה עולה המציאות:
אתה כבר לא אוהב. |
|
|
"אני לא מבינה
עברית!"
-"לא מבין,
התכוונת"
"מה?!"
שיחה מפגרת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.