|
כשאצלול אל ערימת שברי העבר
אתור אחר עקבות הרקפת בסלעים
לא אמצא
בפעם הזאת לא יתקפל בי
דחוס ופועם
הגעגוע
בשירי
ארפד את מה שארצה לקרוא לו
ביתי החדש
מה שאפחד לקרוא לו
חיקי
במעמקי הלילה אדע לאהוב אל לב הכר
אל מי שאוחז במילותיי כעת
השופך ממני חום סלעי וגעשי
ושולח אלי את מילותיו המחבקות עם שחר. |
|
|
אחימן הענק ישב
לו לפוש ממש על
גבו של עזריר
היבחוש.
רטן לו החרק "
אלמד אותו פרק,
קימט כובעי, את
בשרו אדוש!"
זה לא שלי אבל
זה טוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.