כל שניה כמו נצח עוברת
כל שעה, כל יום אני סופרת
ואיך לריח שלך יש טעם של פעם
ואיך הלילה יורד ואני לא נשברת
העיניים הכחולות שרק מחכות שאטבע בהן
השפתיים המצוירות שקוראות לי לבוא
החיוך התמים שנולד רק עכשיו
הלב שנפתח ונתן לי זהב
הדמעות שזולגות על לחייך
ואני קוטפת אותן אחת אחת
הדמעות שזולגות על לחיי
ואתה לא יודע מה לעשות
ואז הבנתי, אי אפשר לתאר אותך בשיר אחד
לספר בחרוזים מי אנחנו, ביחד.
אתה לא רומן שנכתב מזמן ולא ספר עם שש מאות עמודים.
אתה כותב את עצמך כל יום, שורה שורה, כנראה בגלל זה..
אני אוהבת אותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.