[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א.מ. נוריד
/
אני עומד להתפוצץ

       

אני עומדת להתפוצץ




זה לא היה קל. זה לא היה קל לו לנתק את שפתיו משפתיה.
"אנחנו לא יכולים, את יודעת." לחש ונראה שגם הוא לא רוצה לציית
לעצמו.
"אני יודעת." נאנחה.
אני יודע שגם אם לא יקרה כלום, מחר בבוקר נייסר את עצמנו
ובמיוחד את. זה לא שאני לא רוצה אותך, את יכולה להרגיש כמה אני
רוצה."
היא חייכה במבוכה. "אני יודעת." והחלה לנשק אותו שוב.
לאחר מספר שניות הוא עצר אותה שוב. "די."
"אבל אנחנו לא נעשה משהו מיוחד." ומבלי שרצתה בקולה נשמעה
תחינה קלה.
"בואי לא נתפתה לזה. בבקשה."
"מצטערת." אמרה והרכינה את ראש עד כמה שיכלה, בכל זאת הם היו
מאד צמודים.
"על מה?"
"אני לא צריכה להפיל את זה עליך."
"זה בסדר."
היא הרגישה את ליבו פועם בחזקה, ועצמה את עיניה בניסיון נואש
להתייצב בעיצומה של סערת הרגשות שלו, שלה, ושל שניהם.
"אני עומד להתפוצץ." לחש לה וקולו רעד.
היא פתיחה את עיניה והביטה בו. "למה? מה קרה?"
"אני לא יודע. הכל. כל זה. כל זה שלא ראיתי אותך כל כך הרבה
זמן ופתאום את כאן לידי וכמה שאני אוהב אותך... וכל מה שקורה
עכשיו."
"רכבת הרים של רגשות."
"מעולם לא הכלתי משהו כל כך חזק. אני חושב שעכשיו אני מבין כמה
אני אוהב אותך. רק כשהייתי בחול הבנתי כמה אני לא יכול
בלעדיך."
"חיכיתי לרגע הזה." אמרה חרישית. "אחרי כל כך הרבה זמן נראה
שאבד לי פתאום חלק מהישות שלי. רק חיכיתי לרגע ששוב תהיה כאן.
שוב להרגיש אותך. להרגיש איתך."
"אני לא יכול. אני עומד להתפוצץ."
"הכל יהיה בסדר." אמרה וליטפה את הפנים שכל כך אהבה."אני כאן.
לנצח."
"אני גם כאן לנצח." הוא חייך אליה.
מאחוריהם נשמעה נהימה מפיו של הבחור שבכלל לא חיבק את חברתו
בשינה. הם אפילו לא היו קרובים.

מוקדם יותר בערב כשהלכו נמרצות לעבר החוף המבודד שכבר הכתירו
כשלהם, היא שאלה אותו אם הם רבו או משהו כזה.
הבחור בזוג המוזר היה חבר ילדות שלו, ובמעשה של בוגרים הוא
החליט שאולי יהיה נחמד אם הם יצאו ריבעתם לאילת. החלק של אילת
לא נשמע לה נחמד במיוחד, היא אף פעם לא אהבה את אילת ולקראת
הסוף הבינה גם שמעולם לא הייתה מיועדת לאהוב את הזוג השני.
"לא שאני יודע, למה?"
"לא יודעת, פשוט אתמול הם לא הלכו לישון כפיות כמו בדרך כלל
וגם הוא לא דרש ממני כמעט בכלל היום להגיד שהיא חמודה ואפילו
לא פעם אחת אמר שהיא כל כך קטנה ומתוקה ושאפשר פשוט לאכול
אותה."
אי אפשר היה להתעלם מהעצבנות שהייתה שזורה בנימת קולה. "את לא
יכולה להגיד שהיא לא חמודה! היא כל כך מתוקה וקטנה!" אמרה בקול
לעגני, אותו הטון שמשמש אותה לכל חיקוי של כל אדם.
הוא החל לצחוק. "זה לא מצחיק! הוא פשוט כופה עלי לומר כל פעם
מחדש כמה היא מתוקה ולחייך ולצחוק כל הזמן וכבר לא בא לי. כבר
לא אכפת לי מהנימוס, זה פשוט מטריד!" הוא המשיך לצחוק וגם היא
לא יכלה כבר להתנגד.

"גם לה לא חסר." אמרה באותו הטון העצבני לאחר שנרגעו. "ילדה
חולנית."
"אל תגידי חולנית, זה לא יפה."
"אבל היא חולנית! מה אני אעשה! ובכלל לדעתי רוב דברים  שקורים
לה הם פסיכולוגים. אתה שם לב איך הוא יותר מידי דואג לה כל
הזמן וכל הזמן מפנק אותה כי כל הזמן נפצעת או חוטפת איזה מחלה.
היא פשוט מפחדת שאם לא תהיה לו סיבה ממשית לדאוג לה, אז כבר לא
יהיה לו... איך אומר את זה, למה לדאוג לה, או לאהוב אותה.
כאילו האהבה שלהם על תנאי."
"אני לא יודע אם כל הדברים האלו הם כל כך פסיכולוגים. אבל אני
כן חושב שהחברות שלהם לא עמוקה במיוחד. גם את שמעת את הפעם
ההיא שהוא התגאה בזה שהם אלופי הכירבולים."
"אנחנו אלופי הכירבולים." החלה שוב לצטט אותו בקול החיקויים
שלה. "פעם ראינו סרט בחדר שלי ואז הוא נגמר ואז פשוט התכרבלנו
איזה שבע שעות ורק צפינו בשומר מסך של המחשב. זה שזז כל הזמן."
הוא שוב צחק.
"הם לא דיברו או משהו כזה, מעולם לא שמעת שהיה להם איזו שיחה
עמוקה, או בכלל חוץ מהחיבוקים המוגזמים שלהם, לא ראינו איזה
סימן לעומק מיוחד..."
"לא כמונו." היא הביטה בו וחייכה, מאוהבת מתמיד.
"כן, לא כמונו." חזר אחריה והביט בה בצורה שתאמה את ההרגשה
שלה.
"הם פשוט מאוהבים באהבה."
"ואני מאוהב בך."




'אני אוהב אותך כלכך!'

הוא בדיוק סיים לטפוח 'שליחה' על האייפון שלו.
בהצצה חטופה על הצג היא קלטה את השם של חברתו, וטוב שכך, אחרת
זה היה דיי מביך אם הייתה מגמגמת כאשר הייתה צריכה להשתמש בו.

"מה קורה?" שאלה מטעמי חברות ונימוס. לא שעניין אותה.
"הי, לא ראיתי אותך הרבה זמן. אני בסדר, ואת?" אמר והוריד את
תיקו מהמושב לידו בתחנת האוטבוס.
לפני שהספיקה להתיישב וכמעט החליטה לשקול מחדש את השיפוט שלה
עליו, אמר בניחום מזוייף ורחמים משלובים בחוסר אכפתיות  "שמעתי
שניפרדתם. אני מצטער." אחד הסיבות שכל כך שנאה אותו, מעבר שהיה
תיזכורת מעצבנת לתקופה מדהימה שלא תשוב, היה החוסר טאקט שלו.
"כן, תודה." אמרה בחיוך מנומס ועלתה על האוטבוס שהגיע בדיוק
לתחנה, אפילו שהוביל למקום אחר מייעדה המקורי.
לברוח, לפני שתתפוצץ.




13.9.10








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה במה חדשה?

כי זו הביצה
שלי, להשתכשך
במים ולקרקר
קווא-קווא


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/1/11 20:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א.מ. נוריד

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה