ההילה הבוהקת, המשתקת הזו
החובקת את אישונייך סביב
היא כמו זר של ורדים שזורים זה בזה
לכתר קוצים מענה ומכאיב

היא חישוק מלכותי מעוטר בתיל
שמתלפף כנחש סביב גופי
כך שאם עד עכשיו לא נכנעתי לך שבי
הוא מביס אותי באופן סופי

והנה הוא נכרך סיבב ידיי ורגליי
אני נופל מתפתל ומדמם
מטפס ומשסע את שפתיי ולשוני
ומגיש לך אותי שפוט ודומם

והנה הוא נלפף ומנקר את עיניי
ואלך אחרייך עיוור ומבכה
יותר לא אדע אם מבט בי תעיפי
או אם לרחמייך אי-פעם אזכה

ולא די לו באלה והנה גם לבי
נקשר ונדקר ונחתך
וכאילו הכאב לא לימד אותו דבר
כל פעימה מחדש הוא מבקש רק אותך.

30.12.09