אני לא כלום, אני בא כדי לומר שלום.
הייתי עוד נשאר אבל בקרוב אמשיך לשום מקום.
אל תטעה, אני פשוט בא ממקום אחר,
עולם בלי פחדים, חיים מושלמים.

וכן זה אני, שמחייך בדפנות ראשך,
מעולם לא נפגשנו, אבל תמיד הייתי שם איתך.
טוב הזמן עבר, הסתיו מגיע, תן לי לצאת, תן לראות קצת אור,
עוד פעם וכבר לא אחזור.

כן זאת סטירה, מצלצלת של המציאות.
אני עזבתי ולקחתי איתי ממך את התמימות.
כן אתה לבד, אין אף אחד, כן הכאב החד...
בלב, ועם הזמן זה רק יותר כואב.

כמו שאתה אוהב
ברוך שובך אל העצבות, אל הבדידות
יקבלו פניך הפיכחות, הצלילות...

זה לא אני, אבל אודה שזה באשמתי.
אילו רק נפרדתי כשכאב עוד היה טרי.
אתה שונא עמוק בנשמתך! אותי...
זה בסדר מבחינתי.