מַמָּשׁ בְּפֶתַח הַגַּן הַצִּבּוּרִי
בַּדֶּרֶךְ מֵהַמְּכוֹנִית
בְּמִגְרַשׁ הַחֲנִיָּה
עַל הֶעָלִים הַיְּבֵשִׁים לְיַד הַסַּפְסָל
שָׁכַב עוֹרֵב וְהִבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם נוּגוֹת.
בֵּין הַצְּלָלִים רָאָה אוֹתִי
הָעוֹרֵב הָאַחֲרוֹן שֶׁלּוֹ
חַגְתִּי בְּמַעְגָּל קוֹדֵר סְבִיבוֹ
מְקַרְקֵר אֶל העוֹרְבִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא הָיוּ
וְהָיִיתִי עוֹרֵב מִזַּן בִּלְתִּי-יָדוּעַ
מְעוֹפֵף מֵהַמְּכוֹנִית
אֶל תּוֹךְ קִירוֹת הַזְּכוּכִית
בַּמִּזּוּג הַקָּרִיר בְּבֵית-הַקָּפֶה
שֶׁאֵין בּוֹ עָלִים יְבֵשִׁים לְיַד סַפְסָל
וְאֵין בּוֹ מְנוּחָה