|
אעבור כצל בחלונך,
לוחש לך מילות אהבה.
הראית את הקיסוס?
גם אותו מקשטת שיבה.
אני לא בא בימים,
הימים שבאים והולכים.
היש צורך בכלל בבגדים,
אם מחר נעטה תכריכים?...
ויחד עם זאת, מוכרחים
לחתור ולהציב מטרות
ולשמור על הפה... חיוכים.
ותמיד לעמוד בשורות.
לקראת ערב אני אבוא,
אתגנב לחלונך ואביט...
לעת ערב מותר קצת יותר -
לחרוג מגבולות התסריט.
כמה הם, החיים?
ומה היחידות למדוד?
כל שפגשתי - יחידות סירוב
ואזהרות: לא לנאוף, לא לחמוד...
אעבור בחלונך כרוח,
אחלוף ולא אשובה לנשוב.
תשכחי אותי על-בטוח...
רק אני לא אשכח לאהוב. |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.