שם במין פרדס כזה רעוע נשענתי לי על עץ חזק אך מזדקן
שאלתי שאלה כזו מקווה ובכל זאת מלנכולית
חיפשתי מענה אך ה' ישן...
שמעתי אנשים צורחים לי "אל תלכי לשם..."
חיפשתי בין עצי תפוח את הפרי המושלם...
ניזוקתי מן הטבע נחתכתי מוורדים
טבעתי בתוך אמא אדמה הבוצנית
רציתי לומר לה "אמא תראי לי את הדרך ",
אז ברחתי אל מבנה מבטון חשבתי... "זה ביתי",
על שביל עפר נגררת רואה שמש צוחקת,צועקת לה
"אני רוצה כבר ללכת..."
ואז היא נעלמת מוסווית מאחוריי
ענן שמן ואפרפר נישאר לי לחכות כבר למחר...
ולא בא לי להמשיך לחכות מחפשת אש
להתמזג עם להבות לשרוף ת'צדק שהוא לא צדק,  לשרוף לשרוף!
אז נופלת אל תהום של אבק וזיכרונות,
יוצאת מתוך ביתי, מנסה להיות,
מי זה שם קורא לי מצייר לי את השביל?
מתיי נכנס הצבע ?אולי תשמיע צליל....
מאוחר כבר, מאוחר, נישן, נשרוף עוד חלומות ואולי...
אולי מחר כבר לא נפחד להיות.