"חשבתי לי שנוח מאוד שבית המשפט מקבל עליו את הטיפול בפרטים
אלה. אמרתי לו את זה. הוא הסכים אתי וסיים ואמר שהחוק עשוי
כהלכה."
אלבר קאמי / הזר


שלשום הושיבו אותי בבית המעצר בעוון בגידה ואתמול הכריעו את
גזר דיני למוות. ישבתי בתא והרהרתי בהתנהלות העניינים ההזויה
של היומיים האחרונים, ובאיזו רוח עלי לקבל את כל מה שקרה. לפני
יומיים, יום ראשון, קיבלתי הודעה המצווה עלי להתייצב לפני קצין
בתחנת משטרה בהקדם האפשרי. נסעתי אל תחנת המשטרה הקרובה ביותר
לביתי ושם אזקו אותי והושיבו אותי לחכות, וכל העניין לא נעם לי
אף על פי שהם נהגו בי בהרבה נימוס ואף התנצלו שהדבר נעשה בלי
ההסברים המתאימים. כשעתיים לאחר מכן נלקחתי למרכז המעצר המחוזי
ושם שוחחתי עם קצין בדרגת סגן ניצב שהודיע לי שאני נאשם בבגידה
וגילוי סודות מדינה. התרעמתי עליו, אני אזרח שומר חוק, וכל
עיסוקי הוא ראיית חשבון, וגם אילו רציתי לבגוד, לא היה בכוחי
להשיג מידע שיפגע במדינה. הקצין נראה מתנצל ואמר שזוהי חלק
ממדיניות חדשה שגם הוא לא מבין, אבל הוא מציית לממונים עליו,
והוא באמת נורא מצטער, אבל אני אעמוד למחרת למשפט ואוכל לבקש
לאחר גזר הדין את כל הבירורים שארצה ממערכת המשפט עצמה. כאשר
שאלתי אותו על התנהלות המשפט הוא אמר לי בערפול "מערכת החוק
דואגת לכל, אל תדאג, המדינה תספק לך עורך דין".

למחרת בבוקר התעוררתי כאשר ליד הדלת עמד אדם שהזדהה בשם ואמר
שהוא הסנגור שלי. יחד ישבנו על שולחן והוא הראה לי מספר מסמכים
שאכן העידו עלי כעל קושר קשר, עדויות שמראות על בגידה, טיעונים
חזקים ומוצקים, ואפילו מניעים אישיים שגרמו לי לעשות כך על
בסיס גחמות אישיות. המשותף לכל אגד המסמכים היה שכולו נתפר על
פי אורח החיים שלי, אך מאומה ממנו לא היה אמיתי, והמדהים בכל
העניין היה עד כמה נשמעו הדברים סבירים לאוזן. אמרתי את הדברים
לעורך דיני, והוא אמר שיחד נבסס תיק חזק ואולי יצליח לפטור
אותי מאשמה, רק שלא אדאג, ושאחתום על הטפסים  המעידים שאני
טוען שכל הדברים לא היו ולא נברא כלל ועיקר ואני נקי מאשמה.
חתמתי על הטופס ועורך הדין אמר שילך עכשיו אל בית המשפט להגן
עלי במשפטי. שאלתי אותו היכן עלי לעמוד ואם עלי לומר משהו,
והוא הנחה אותי שבמסגרת המדיניות החדשה של מערכת המשפט אין על
הנאשם להיות נוכח בעת שפיטתו, ואפילו עדיף שכך יהיו פני
הדברים. הוא הוסיף על כך שלאחר סיום המשפט אוכל לשבת עם השופט
ולעיין בתמליל המשפט, ואם אחפוץ בכך אוכל לערער. שאלתי אותו מה
העונש המקסימלי לפניו אני עומד, והוא אמר לי שזהו גזר דין
מוות. נשארתי הלום, והוא לחץ את ידי באומץ, איחל הצלחה ויצא את
התא.

כשלוש שעות לאחר מכן נקראתי לעמוד אל מול השופט והוא הכריז
שגזר את דיני למוות, והזמין אותי ללשכתו.
הלכתי אחריו אל חדרו והותירו אותנו שם לבד, והרגשתי שזו העת
למחות כנגד העוול שנעשה לי. סיפרתי לו את כל אשר אמרתי לעורך
הדין שלי, שאני אדם מן השורה שמעולם לא עשה כלום, ואיני מבין
כלל מה זה שקורה סביבי ומאז שנקראתי להתייצב אל הקצין אני חש
עצמי קצת חלש. ניסיתי להסביר לו את הבלבול שאוחז בי לאורך
היומיים האחרונים נוכח המדיניות החדשה שעליה אני שומע  בכל
נציג חוק אליו הגעתי. השופט נאנח והתיישב, הוא רמז לי גם לשבת
ואמר שלא אוכל לערער כי אין על מה, וכי עורך דיני עשה עבודה
נפלאה, באמת נפלאה, ואפילו ניקה ממני מספר רב של אישומים אך לא
מספיק כדי להצילני מגזר הדין. כעת כשכבר נגזר הדין והוא יוכל
להסביר לי את העניין במלואו, ואת המדיניות החדשה.
"למן תחילת עקרון המדינה" פתח, "מנסות רשויותיה להציב מערכת
שתפקידה לתפוס פושעים ולהעניש אותם. חלקן הצליחו וחלקן לא, אך
הפשע תמיד נשאר. במהלך השנים התייעלו מדינות והחלו ליישם מערכת
של עורכי דין שתפקידם היה לתבוע את אלה שפשעם לא היה כנגד אדם
ספציפי אלא על חוקי המדינה עצמה. פשע כנגד המדינה, חוקיה, העם
-  מערכת הנקראת היום פרקליטות המדינה, תפקיד הקטגור כנגד
האדם, כמגן הציבור. פרק זמן לא ארוך לאחר מכן נוצרה מערכת
מקבילה של סנגוריה ציבורית, ותפקידה היה להגן על אלו שנתבעו על
ידי המדינה. מחקרים אחרונים שערכנו הוכיחו כיצד מערכות אלה
משפרות את תפקוד המערכת המשפטית הכוללת, וגורמות בסופו של דבר
להמעטת הפשיעה והבעיות שהיא יוצרת.
המדיניות החדשה שלנו גורסת כי אם כמדינה, נגדיר אנו לא רק מי
יהיו השופטים, מה יהיה החוק, מי יגן על הנאשם, ומי יתבע אותו,
אלא אף נגדיר את הנאשם עצמו, נצמצם באופן כמעט מלא את הנזק של
הפשיעה, למעשה את הפשיעה עצמה."
"ככל שהרעיון נשמע מוזר," המשיך השופט בתגובה לעיניי התמהות
וניגב את משקפיו "בכך שהגורמים לפשעים האלה ימוצו על ידי
פושעים שהמדינה עצמה תגדיר, תינתן למדינה השליטה המלאה בפשיעה
ובכך למעשה תיווצר מערכת מתפקדת מלאה. ברור שהרעיון נשמע מוזר
ואף בלתי ניתן ליישום, אך כך הם פני הדברים, ולמעשה הוקם גוף
חדש, בשם 'הנציבות הראשית להאשמות'. בהתחלה ניסתה הנציבות לנדב
אנשים לתפקיד קורבנות, אך כמובן שכאשר אין שום דרך לפצות אנשים
אלה, מעטים הם אלה שהתנדבו. לאחר מכן, נערך ניסיון מדעי חדשני
לייצר את הנאשמים בעצמנו, ליצור באמצעים כימיים דמויות שיוכלו
להיאשם ולהיעמד לדין, להיות מוצאים להורג, אך הניסיונות האלו
העלו חרס והנאשמים המכאניים הללו לא דמו כלל לנאשמים איתם אנו
רגילים להתעסק ובכלל דמו הרבה יותר ליצורים מזעזעים דמויי
חיות. וכך נותרה בפנינו האופציה העגומה היחידה, הפללה של
אזרחים חפים, ואני בטוח שראית באיזו עדינות ורוח טובה משתדלות
הרשויות לעשות את מלאכתן בנוגע למדיניות החדשה, ואל לך להתרעם
עליהם"
"אין אפשרות להמחיז הכל ובכך לפתור את הסוגיה?" שאלתי. ענה
"הדבר לא יעשה את מלאכתו מכיוון שחלק ממערכת השיקולים בנויה על
כך שבאמת יהיו נאשמים מהעם, והם אכן יענשו, ואלה יהיו אחוז
מסוים מהאוכלוסייה. אני חושב שאין דרך אחרת ידידי, אך אל
תתעצב. בהיותך נאשם אתה עושה שירות למדינה, ובתיקך ירשם שמתת
למען המולדת ואף תקבל אות גבורה." ובזאת קם ולחץ את ידי.
בעת שהחזירו אותי לתאי התמלא גופי בחמימות על היותי מת למען
המולדת. לפחות כך הפשיעה תרד, המדינה תתחזק, ולמעשה יש תכלית
בדבר. אולי אפילו טוב שהדברים התגלגלו ככה, והגעתי למיצוי כפי
שלעולם לא הייתי מגיע אם ממשיך הייתי רק לערוך חשבונות. באמת,
מרשים מאוד לאיזו רמה גבוהה של תמצות ויעילות נערכו רשויות
המשפט, מלאכת פאר, ללא ספק, וגאה אני לקחת חלק בה ולתרום בכך
למדינה. כיביתי את האור, ישבתי במיטתי, וחיכיתי בהשלמה ליישום
גזר הדין.