|
העשן מצייר לי שביל ואני
מתרחבת
כמו מצנח
כאילו ידעו צלעותיי
מה מתוקה הסכנה
האדמה מהבילה בנחישות אדים
כמו עוגה
מושה מתוך בארי
כאבים מצלצלים
והם משתרכים אחר שובל הריח כמו
ילדים למנגינת חליל
כמו דגים נוהים
אל כתם דם על פני אגם
האם דרך נקב הכווייה
אוכל לנשום. |
|
|
אתם נותנים לי
יותר מדיי
קרדיט!
מאיפה אני אביא
משהו מתחכם,
הכי מתחכם זה
שאני רק אחתום,
בלי לכתוב משהו
מתחכם, חתימה
באוויר!
עו"ד שמעון
מזרחי, מסביר
להנהלת הבמה
היכן החורים
בגדר! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.