"את אמרת לי שהכי חשוב זה מה שבפנים, וכדי לדעת אני חייב לתת
לה להכנס לחיי."
"ואם היא סוס טרויאני שרק מחכה שתכניס אותו?!" שאלת בטון
מודאג.
חייכתי חצי חיוך, חיוך של אחד שעבר קצת יותר, והלכתי בהתנשאות
שלא הצליחה להעלים את תחושת הדביליות. בדרך הלב נשטף לי
בזיכרון חמוץ מתוק של הנשיקה הראשונה שלנו.
נשיקה חטופה חצופה כזאת, חצי מתנצלת, כמו שנשיקה ראשונה צריכה
להיות...
ועד שכבר הגעתי הביתה הספקתי לעבור את כל הרגעים היפים שהיו
לנו בזמן שהשמיים הזכירו לי שזה נגמר בגשם חזק וארבעה גוונים
של אפור.
הגיע הערב והייתי צריך ללכת אליה, אך פניך לא עזבו אותי...
חשדתי שמא עברת בחלוני אך נזכרתי שאינך אפילו יודעת היכן אני
גר...
יצאתי והתחלתי ללכת לכיוונה אך בלי מצפן...
"אולי גם כוכב הצפון משקר" אמרתי כשאימתתי את הדרך.
"איך נואש שכמותי לא יכול להרשות לעצמו לטעות?" חשבתי כשראיתי
את פניה מאושרות כשראתה שהגעתי. חייכתי את החיוך הצבוע שלי שרק
את יכולה לזהות ואמרתי לה "שוב זה רק אני ואת...