יש לי אישה בת תשעים ושש
כל יום אני שוב מתרגש.
אולי מחר פתאום נתגרש?
היא תשאיר לי זהב ויהלומים
ואני אהיה מאושר לעולמים.

אני צועק
היא, לא שומעת
אני מעדיף להתרחק
והיא מעדיפה לגעת.

יש לה כסף, כסף רב
אוי אישה זקנה
אני מאוהב!

קחי אותי לכל מקום בעולם
נדבר על סופרים
נדבר על כולם.

אישה זקנה ומרדנית
את רוצה אותי,
ואני יודע שאת זמנית.

אסריח יחד איתך
עד שיעבור הזמן.
אחיה כל חיי לצדך
ואחכה שתמותי כמובן.

ואז,
כשתתנדפי מן העולם,
אני עומד לבד ומר,
על הקבר הטרי והקר
ארוץ לספר לכולם

הייתה לי אישה בת תשעים ושש
כל כך לא רציתי שיבוא היום שבו נתגרש.
מהחיים האלה היא כל כך נהנתה
שלא ברור איך פתאום היא מצאה את מותה.
נותרתי אלמן מיוסר ומשותק
עודני מתייפח, נכנסתי לבנק,
חתמתי על הטפסים ופתחתי את הכספת
עיניי חשכו ושפתיי יבשו.

היה שם רק מכתב רקוב
שנכתב ממש רק כשהכרנו
ובמשפט אחד היא כתבה בכתב זעיר:
אין עושר יותר גדול
מלמות בחיקו של אהוב צעיר.