וביום ההוא, הנחתי את כל הקלפים על השולחן,
היה לי נדמה שכעת הגיע הזמן.
מיינתי וסידרתי את הקלפים לערמה,
כדי שיהיה לי קל להכותך בתדהמה.
את מגדלי הקלפים אשר בניתי כעבור רגע,
תרגלתי ודמיינתי ברוחי עוד מראשית,
וכשדחפת את השולחן והבניין התמוטט,
נורה אדומה החלה בראשי לאותת.

וביום ההוא שציירתי קוים בחול הים,
אמור היה להיות אחר צהריים מושלם.
בניתי ארמון עם חפיר וצריח,
והסרתי מעל לבי מנעול ובריח.
אך גל הגאות שבא לעת ערב,
שבר ודרס את כל שנבנה,
וסודות ורזים נעלמו כלא היו,
בבוא הליל עם זריחת הלבנה.

וביום ההוא, בבוקר שבת חורפית,
יושבים על גבעה משקיפה על נוף בראשית.
וליד מונחים ספל קפה וכריך גבינה,
והנה פתאום נוצר עוד שביב של הבנה.
אך חשרת עבים ממעל מאיימת,
ממטירה גשמי ברכה - אך אותי מקללת,
והטיפות זולגות על לחיי הקרה,
וטעם מר נשאר בגבעה האילמת.

ביום ההוא, שלא היה מעולם.