|
אני ניגש אליה בצעד מהוסס
מציג עצמי בנימוס, מציע לה לשתות
בחצי חיוך של מבוכה
ועיניים מבריקות
מתעניין איזו מוזיקה היא אוהבת
מספר על עצמי, מדבר על חולשות
בחצי חיוך של מבוכה
ועיניים מבריקות
היא חושבת שהפעם יש לה מזל
אני לא כמו כולם, אני מסמיק בקלות
בחצי חיוך של מבוכה
ועיניים מבריקות
אח"כ אנחנו עולים אליה הביתה
אני מבצע נכון את כל התנועות
בחצי חיוך של מבוכה
ועיניים מבריקות
היא לא מבינה למה אני עוזב
ולמה פתאום אין לי תשובות
אני מתלבש ויודע שהיא צודקת
מתאמץ להחזיק את הדמעות
שנייה לפני שהיא טורקת את הדלת
אני מסתיר את הכאב ומציע התנצלות
בחצי חיוך של מבוכה
ועיניים מבריקות. |
|
|
אם זה היה כל כך
גדול, אז איך זה
שאני לא מכיר אף
אחד שהיה לו
מגניב בשנות
השישים?
ארגנטינאי
בתמיהה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.