כשהתעוררתי
לא ידעתי מי אני.
או - איפה, ומתי?
עיניי מתכווצות בחשכה
מגששות אחר סימן חיים,
אך לשווא.
דמות אפלה
שממתינה באי שקט לבאות,
בדממה הכבדה שבחדר
לפתע - זיהיתי ראי
אולי הוא זיהה אותי
קרבתי אליו בהבעה תמוהה
אל התאום שלי
כל צעד מפלח את השקט באכזריות
ומכריז התקדמות
"מי שם?"
ניסיתי לומר
אך גרוני שכנראה שכח כיצד,
בגד בי והפיק הברה חסרת משמעות
חלושה וקטועה.
הושטנו יד זה לזה
אחד לשני
בכבדות ובאיטיות
המגע באצבעותיו קר וקשה.
"מסכן"
חשבתי לעצמי.
"קר כגופה וקשה כמו מת".
רגליי לא החזיקו מעמד רב
וכאשר כשלו פגשתי ברצפה.
עיניי נעצמו והעולם התרחק ממני.
מסכן, חשבתי לעצמי.
קר כגופה וקשה כמו מת. |
