הולכים הם הצללים, הולכים צלילים הולכים...
דומיה צורמת ,צורמת בצעקתה, בנליות נשכחת וצורמת מעתה,
אני כבר לא צורמת, אני כבר לא שורטת,
אני כבר מאולפת אני כבר לא חיה, אני כבר מאולפת, אני שהיא
שלך, אני שהיא לא פרא, אני היא מעטה, אני היא מאופרת, אני היא
סתם עוד בובה.
אני היא סתם בובה.
בנליות נשכחת, בנליות בוכה, אני כבר לא נושמת, אני היא הזיה,
אני היא לא נושמת אני היא לא חיה, אני לא חיה.

כואבת מדממת, מדממת כאישה, אישה שהיא מוגבלת, מוגבלת בגללך,
מוגבלת היא אישה, אישה שהיא איתך.
אותן מכוניות נעות כמו שדים,שדים בתוך הלילה, עושים בי מעשים.
בנליות נשכחת, נשכחת לבדי, בתוך שדה טרשים, מגיפה את התריסים.
אין לי מעצורים, אין לי גם בלמים, אין מעצורים...
דועכת...
שרפה בתוך ליבי, לבי כבר הוא חרוך, כרוך בתכריכים, בנליות כבר
מתה. מתה היא אני, אני היא שחשבה, אני היא לא אני, אני היא מי
אני, בטח אחותי.
בנליות מוצצת, מוצצת את דמי, אני כבר מיובשת, מיובשת מי אני,
בנליות נשכחת, נשכחת היא אני נשכחתי לעצמי... נשכחתי
אני היא שברחה לה, ברחה לה מעצמי, מי אם לא אני, מי זאת
אחותי?
קרובה שהיא הולכת, הולכת אל הסוף, בסוף שהיא גומרת, גומרת את
הסוף. לא מבינה, לא מבינה מי זאת האישה, האישה שהיא שלך, האישה
הזאת שלך.
הבטחת שם לעצמך, לעצמך שם הבטחת, לא ליפול, לא להחביא את הקול,
עמוק בתוך החול, עמוק בתוך הכל, להיות היא אנוכי אנוכית היא
אני, אני היא מי אני? אני היא לא אני, אכזבתי את עצמי. שיקרתי
לעצמי, בבנליות - מי את מי אני, אני שאת לא היא - בנליות... אל
תלכי, מצאת שם את עצמי. אל תלכי, קרובה אני לסוף, קרובה אני
לגמור, בנליות, אל תלכי. אני שאת אני - בנליות.