ענת נצרתי / קופסה |
סואן במרחק השערה
מתוך שנינו הזדחלו המילים
נעוצות בקרבינו כפתיון על וו
כחבל תבור
מובילות את הנשימה
פנימה-חוצה
הווה-עתיד
מחשבותיי נבראות בתלת ממד
שנינו חלולים תחת גגון
כמו בבושקות עץ, מתכוננים להתכנסות
והגגון הוא מיכל כלוא באטמוספרה
והיקום הוא קליפה של אגוז
כשהזמן התפצח בניצוץ שקוף שאלתי
מדוע הקצנו לחלום
נחלצים מקופסה בתוך קופסה
בתוך קופסה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|