ובארצות החום כשלו רגליי
ירדתי במדרונות אל עמקי השועלים
מצצתי גחלים
נקברתי בתוך שדות אדומים
הם לא שאלו למה ומדוע
רק הדביקו טלאים
ואני טעיתי בין מבוכים
ניסיתי למצוא בכוכים אוצרות גנוזים
הדלת נפתחה כדי סדק, ונטרקה באחת
בגזר חמורים סבבוני אט-אט
ירדתי לתוך המחילות הנוצצות
שברתי את כלי החרסינה היקרים לחתיכות
לתוך האשפתות הלכתי, והם ספקו כפיהם
"את כל האוצרות נתנו, ואתה הולך לבתי-האשפות."
רגל לרגל חיברתי, יד ליד
מארבע מוטות ומשטח עשיתי לי שולחן
חיברתי סדק לסדק, קריעה לתפירה
והם לא היו יכולים לראות יופי עשוי מאשפה
הביאו לי עו"סים לרוצץ את גולגולתי
מדיינים עליי שלא בפניי, שופטים דברים שלא נעשו בשבילם
ואני צחקתי, אוי, כמה שצחקתי
אוזלת ידה של הפשיסטיות בארץ סוציאל-דמוקרטית
לבסוף כמו תמיד הם צחקו על עצמם
כשניקו את האבק מחדרי ביתם
פרשו אלה שהבינו שמלחמתם אבודה
השאר קוראים לי לץ, או מרדן עקשן
או אטום-מוח, או טיפש עצלן
אבל בשם הסוציאליסטיות - הפשיסטיות פורחת
כשהם לוקחים אחד שמחפש דרך
ובידיים "נאורות" מעצבים פלסטלינה לתפארת

הצינורות מאוד דקים
ומסועפים
לא תמיד אני יודע לאן מגיעים

הגרתי דם לבן, בשיממון הימים
טבלתי בדם צמר-גפן
גלגלתי אותו דק-דק

אתה משחיל את צמר-הגפן
הטבול בדם
לתוך הצינוריות הדקות-דקות

קצה הזין שורף מטבילה של זיון
אני מדליק סיגריה ומסתכל אל השמיים
וכל הזמן בונים לנו חיים חדשים
מפעלי הטקסטיל לא מפסיקים את המנוע
חודר לבטן האדמה כמו לתוך אישה בתולה
והם שרים מזמורים ליום ראשון בבוקר
אני משחרר את המטען שלי מהאשכים
שומע קולות רבים בפתח השער
כל הקולות האלה ששומעים,
כשלא מבינים כלום

יש שחרור של קנטור מצד הנוגעים בדבר
הם תופסים לה ספינה לעזרה מ-פה עד שם
היא לא תופסת, הידיים מאבדות הכול
המושיעים תופסים את הראש מעל למים,
ותו לא

יש לי גופייה על הראש, מלאה ריח של מחסן
ריח של שתן, ריח של זיעה, ריח של רקב
יש לי סיגריה קטנה בקצה האצבע
טבולה באשפה
יש לי שמש דרך החלון, והמנוע שקודח באדמה
ושירי מזמור של יום ראשון בבוקר

אין אדם שיביט לי בגובה העיניים
אין מילים שאומרים את מה שיש בי
יש לי צ'יפס בלי מלח, וחסר קטשופ
ועיניי נשים שבולשות מילה אני אומר
אין לי גשם שיורד לי על הראש
ואין סיגריה בלילה של חושך ומים
אין זו שתחייך וזו שתקנטר ברכות,
את החטאים הקטנים הנסלחים במילים
אין השתתפות בצער, ואין מילים מנחמות
יש אותה תלויה על קיר, כה דומה
יש הרבה שירים שלוקחים עצמם ברצינות
והכרזות מצד אנשים חברתיים
יש מקלחת קרה-חמה והרבה מים
ורק שלא תהיה לי אקזמה ברגליים
יש אותי עומד בפנים ויותר מדי מקשיב
איך התבניות לא מסתדרות
יותר מדי מחומשים על המרצפות
אני לוקח רכבת ונוסע לאספמיה
שם הגשם רק שלי והוא תמיד אוהב אותי
הווה, הווה, הווה
אני אומר לי

ילדים קוטפים פירות
בטעם פטל מתוק
בא איש עם מגרפה
ודוקר אותם במפשעה
הם בוכים לאימא, למה האיש רע
אוחזי מגרפות אוהבים פירות
גם אנחנו, הם אומרים
אבל לא על העצים

אדם בוכה לבד
שאף אחד לא ייראה
כולם תופסים ממנו משהו מיוחד
הוא מרגיש דפוק
רצה לאחוז את הירח
הירח היתל בו
האדמה שאבה אותו אל קרקעיתה
חלומות ותהילה יש רק באגדות

קר בחוץ והרוח גשם
כשהוא הולך יחף לקנות לו סיגריות
משלם את מעט המעות שלו תמורת רעל נכסף
להעביר את השעות הקרובות בשפיות יחסית
סמים מוכרים באריזות, מס שולם
ממתקים על המדפים, אבל אין לו כסף לזה
היה קונה כמה דיסקים, או חולצה נחמדה
היה לומד לעשות כסף, אבל הוא טיפש, לא באשמתו
הבית נופל סביבו, אבל הוא לא קם
העתיד מפחיד וההווה הפכפך

יש לו סרטן בתוך הדם
הוא היה מעדיף עקרב
הזין כואב להטיל שתן
עצירות ביציאות
יש לו צרבות, ובעיות עיכול
לפעמים הוא מקיא ליטרים,
כשהבטן מתנפחת כמו כדורסל
קרני-השמש בחורף עושים לו טוב
כל הבית נדמה רטוב,
וגופו לח מזיעת חורף
האישה השאירה בוילר דלוק,
והוא התפוצץ
עכשיו המים זורמים
שופכים לו כסף
נזכר בשסתום,
וסגר מים חמים ראשי
התקלח במים קרים
קיבל דלקת ריאות
אין לו כסף לתרופות

חסר לו סוכר בדם
אז הוא שותה הרבה קולה
חסר לו מגעים בראש
אז הוא שותה הרבה קפה
חסר לו נחת, שלווה וריכוז
אז הוא מעשן הרבה
לא חסר לו צרות,
אז הוא שותה
הלך לבקש סוכר וקפה מהשכנה
אמרה פה לא מכולת
אז הלך למכולת
אבל זה רצה כסף
הציע לו שיר במקום
אמר פה לא רדיו
אז הלך לרדיו

הילדים לא צוחקים מסרטים מצוירים
המבוגרים פוחדים בסרטי-אימה
הילדים בונים קוביות
המבוגרים בונים בניינים
הילדים אוכלים מתוק
המבוגרים אוכלים חריף
הילדים חולמים על גולות
המבוגרים חולמים על שדים
ילד אומר עכבר מיקי-מאוס
מבוגר אומר עכבר מטונף
ילד רוצה לונה-פארק
מבוגר רוצה לישון

שיר ביוונית רגע לפני זריחה
אני מקפל את הזנב ומותח את הראש
תפרים נקרעים בתוך הקרקפת שלי
איך אתה מבליח אישונים לתוך מערת ברזל
אוויר, אוויר, תן לי אוויר
נמאס לי לשוטט בלילות ברחובות הרוסים
אני בולע את הגרון, אני בולע בועות
כש-כל האוויר מסתחרר כמו קרוסלה בתוך החדר שלי
כאב הוא חלק מהחיים, אני אמרתי, היא אמרה
פתאום המבט ננעץ באימה בנקודה אילמת שטוחה
ירושלים שלי, אוכלים אותך חיה
ואת ממשיכה לנשום
בום הבזקים של מסך טלוויזיה לתוך הפרצוף
מגלגלים גראס בבתים הרוסים
ישנים במזרן על הרצפה
מקשיבים לשירים מזרחיים והבית מלא עשן
איך תתני לי את הרגע לשוטט בך בלי פחד
כשבתוך צינורות נמים זאבים מול רדיו דולק
ממך אני סוגר את הקירות, הדלתות
השקט ברחובות מחריש אוזניים

היא חולמת על בתים הרוסים
כמו טנק היא יישנה
מתוך חלומותיה מתגלגלים כל חייה
ומישהו תמיד מצביע: את אשמה

הספינה תעגון בנמל הזה,
והשקט יחשיך

זה כמו טיפות הגשם הזולגות על הזגוגיות
זה כמו השקט הכבד בבית
זה כמו קור האש באח, השמיכה הלא-מחממת
זה כמו רוחות-רפאים ישנות
זה להתכסות בשמיכה ולהרים את הקפוצ'ון
לשתות קפה חזק וסיגריות
מים מטפטפים מהגג, גשם וקר
זה כמו שיירה עוברת וכלבים נובחים
זה כמו הצריף שגרנו בו פעם,
בחורף הוא היה הופך לגיגית של מים,
בקיץ היה בו ריח מתוק של עץ רקוב
זה כמו הירח שהבטנו בו ולא ידענו סודותיו
כמו פסיעות בוץ על אדמה רטובה
כמו בשר מבושל בתפו"א לשבת
כמו מכתב מוטל על מפתן הבית
זה כמו רעמי-מלחמה מתגלגלים בהרים
זה כמו לחמם ידיים בתוך האש
כמו להתרחץ בגיגית מים חמים עם ספוג
כמו סיגריה שאין בה אשם,
וצייד שאין בו מצפון

אוכל לי שוקולדה תחת שמיים מעולפים
ברדיו כל המנגינות
אני אורח בעולם, בשביל לאכול שוקולדה
זורמים אהבות
קצוות מפוצלים
עירום במיטה עם בגדים,
חושב על זו שהייתה
מה החיים נתנו לה במתנה

זר סיגליות סגולות לשיערך
בושם הפרח מוכר צורב נחיר
מוסיקה חמה מרעידה שמיים
בזאת הסירה הזרם יגיד היכן מפליגים
גם באי-בודד, אם אתעורר מחר,
הריח שלך בי

עוד יום אחד אנו חיים
מושלם לא-מושלם
שלם במטבעות אהבה, תקבל חיים
על כיסא נדנדה באביב, בני מאה
מוסיקה - זיכרון ישן חמוץ-מתוק
מטבעות שוקולד מאלוהים,
והנה אנו מפליגים

תפוזים ובננות,
תמרים ויין.