התוכל להביט אל האושר,
עין בעין,
ביודעך שהוא זמני?

התוכל לחצוב את קיומך ביגע,
נישא על כתפי ההתמדה,
מכור ההוויה
בעוד הולכת ומתחוורת
ידיעת הקץ הבלתי נמנע?

התוכל לנסוק
בלא לצאת
את גבול השפיות
אל מחוזות השיגעון,

התוכל לקמול וללבלב בפיכחון?

התוכל לחייך למרות ואף על פי,
לחוות הפליאה:
על הממשי

בלא הזדקקות למעוף הנצחי
אלי שמים בהירים
של עתיד בדותי,

בלא קידוש האדמה מטעם האלים
תהא קדושה האדמה מטעם החיים!
דעת ותבונה יהיו לך רעים;

באם תוכל לזאת
לך אקרא - ראוי
להיות.