תמיד יש איזה מועדון שצריך להתקבל אליו,
איזו קטגוריה יוקרתית שכדאי להשתייך אליה,
וציפיות.
ציפיות, ציפיות, ומפה ועד השמיים
שרק לא יפלו עלינו חלילה מכובד המועדונים ששם.

החלוקה לסיווגים טיפשיים לא מתה,
היא רק הפכה ערמומית יותר,
זה כבר לא על פני השטח כי היום מפחדים ממילים כמו "הפלייה",
"גזענות",
"שוביניסט".
לא.
היום זה כל כך הרבה יותר מעודן
ומייסר יותר.

אז העזתי להכריז את המילים הגסות,
העזתי להוציא אותן החוצה,
ומה נשאר מזה?
ובכן, כלום, רק חוסר כיוון מוחלט.

שיבוא האדם שיסביר לי איך ליהנות מחוסר הרצון העז שלי להשתייך
למועדונים למיניהן, הרי זו בחירה כל-כך מחושבת, כל-כך תואמת את
הלכותיי,
אז למה רגשות אשם מהולים בספק ובקמצוץ של חרטה מדגדגים לי את
כפות הרגליים בלילה?