רוח קרירה מלטפת זיעה
בערב חם של חורף תל אביב
רחוב לא ראשי מתארגן לשינה
השקט אט עוטף את הסביב
את עומדת שם לבד
מחכה בתחנה
את שואלת ואין מי שישיב

כלב תועה מרחרח עצים
הערפל חודר אל החושים
הבית רחוק נח בינות הצללים
שומר על סוד ישן בין הסדינים
את יושבת שם בצד
מחכה לנסיעה
ונדמה את מחכה כבר שנים

עומד לידך מגניב מבטים
ואת בוהה הרחק או בעצמך
מבט מצטלב ונמוג במהירות
וזיק חיוך מבליח על שפתך
שנינו יחד גוף אחד
ממתינים בציפייה
לקול לילה שילחש לי את שמך

מספר מתקרב לא מה שחשבת
אני ניגש לאט ומסתובב
עולה משלם מתיישב על חלון
ומחייך (גם את אני חושב)
ומבין העננים
נמוגים הזיכרונות
הירח נאנח ועוזב.