הלילה חלמתי שהאח הקטן שלי סוחר בסמים קלים.
היינו באירוע באיזושהי טירה מלאה באולמות ענק ושטיחי קטיפה,
מוקפת מבצרים.

אני עמדתי על המבצר, וראיתי ששוטרים סמויים מסתובבים באזור,
מחפשים בשקט בשקט את בעלי המכונית המשפחתית הישנה, המלאה בחומר
המסוכן, שהוסתר בתוכה באופן גלוי למדי.
וכמו בהילוך איטי של סרט לא ישן בכלל, צפיתי בסבתא שלי,
שהורשעה בעברה בסחר בסמים קשים יותר, והכירה את כותלי הכלא
מבפנים, מסבירה לאחי הקטן כיצד יפעלו.
צפיתי בהם פותחים את התיקים שלהם, מחזיקים אותם בשתי ידיים
כתינוקות רעבים שפיהם פתוח,
ומתחילים לרוץ לכיוון המכונית.

השוטרים רדפו אחריהם, אך סבתי המיומנת כאילו הניפה את מטה
הקסמים שלה, ושניהם נעלמו עם החומר המרשיע. נעלמו לתמיד,
כמובן.
עומדת על המבצר, נפלו רגליי תחת משקל ליבי, וצרחות ודמעות החלו
פורצות ממני, מבינה שאחי הקטן טבע בים ההוא, שבו כיוון
המערבולת הוא רק כלפי מטה.

השעון המעורר צלצל במוזיקה נחמדה, כאילו מודיע על סוף הסרט בו
צפיתי.
התעוררתי וכעסתי על עצמי מאוד, על שנזכרתי לבכות רק כשהכל
נגמר.