חיים שלי אני מתגעגעת,
היום הצצתי מפתח חלונך.
חיים שלי הייתכן ונעלמנו?

כל חיי היית שם האחד והיחיד שלי,
כל חיי אהבתי אותך ורציתי בך,
ולראשונה אני כבר מתחילה לרצות דבר מה שונה ממך.

הכעס שלי הולך ובא.
ההבנה שלא נועדתי לך גדלה,
הכאב על כך גדול מנשוא.
אז בורחת אני למקומות מסתור...

חיים שלי, תאהב אותי תמיד? תדאג לי תמיד?
איך אני יכולה ככה לעזוב אותך
שאני כל כך אוהבת וכל כך רוצה לבלות עמך?

כבר לא לחלוטין סומכת עלייך או עליי באותה הנשימה.

אינני מאמינה יותר בהתאמה
וכל כך הייתי רוצה שלא כך היה...