לעתיד עליו חלמתי:
איני חפץ במוות, בחיים
איני חפץ. מזלי אינו שפר עלי
וגידולי הנפש אינם שפירים.
לבלוב הוא הבהוב - לעמול
שלא יקמול, בדם לבי עמלתי
וכל חיי התייראתי לאהוב.
נחמתי אבלים כי בחרתי
בראשי - להבחין
בקמט עצב בפנים קורנות
לראות בבואתי בהם.
אצתי
אל מגדלי יגון ואין פנים המחייכות
מאף חלון ואולי כי אין חלון
ואולי אין אבל או ייאוש והמיחוש בלב
מאיץ בי רק לומר: כמה מאושר אני
ממרום שנותיי, שיש בי המקום לבלוע
עוד מהבליי, על מרדפים אחר נשים ועונג,
עונג ונשים הולכים יחדיו בראש
עד שנפגשים, אולי אין עונג בנשים
ולנשים יש קורט עונג לשמור לילדיהן
כשאתה שומר הסף, מעקם אפך למול
דעיכתה של אהבה. הטבע הוא כבאי
של להבות, בצינורות שיגרה ממיט
עליך עין תחת עין, זיקנה תחת נעורים
שיברון לב שמי סופר כמה פעמים
וניחמוך אשליות לכמה רגעים.
לעתיד עליו חלמתי:
איני חפץ בידע אם סופו ממון
או ממון אם בתהליך יש ידע
על דרך משחיתה, גם להידמות לקוף
איני חפץ. אתנדנד בין חלום לרעהו
המנפץ, בתקווה שלא תוכרע הכף.