שי מאיו / ופתאום הייתי ציפור |
הרמתי ידיי
והן היו כנפיים.
האוויר זרם קלות תחתן,
מרים אותן;
התחלתי מנפנף בהן
צברתי מהירות
התקדמתי מהר יותר
ומהר יותר
על שביל העפר,
רגליי נגררות אחרי.
ורק כשהן ניתקו מן הקרקע
ידעתי שסוף-סוף,
סוף-סוף הצלחתי
לאבד עצמי לדעת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|