|
ופתאום הייתי ציפור
הרמתי ידיי
והן היו כנפיים.
האוויר זרם קלות תחתן,
מרים אותן;
התחלתי מנפנף בהן
צברתי מהירות
התקדמתי מהר יותר
ומהר יותר
על שביל העפר,
רגליי נגררות אחרי.
ורק כשהן ניתקו מן הקרקע
ידעתי שסוף-סוף,
סוף-סוף הצלחתי
לאבד עצמי לדעת. |
|
|
שני ילדים
ושניצל נכנסים
לחנות ממתקים
ומתחילים לגנוב
מכאן ומשם.
לפתע, נכנס שוטר
ושואל את הילד
הראשון:
"ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לקנות את
זה".
-
"טוב. ואתה,
ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לשלם על
זה"
-
"אה, טוב. ואתה,
שניצל, למה
אתה גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב. אני
שניצל."
- השניצל - |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.