מצומקת, מפוחדת, חצי מעולפת
ישנה לה דרמה בתוכי
והיא מחכה, רק מחכה לרגע
שבו אשחרר.
והיא יודעת היטב
שתורה יגיע
אז היא מרשה לי
לגלגל ימים בשלווה ובגאון
עד לרגע שבו אתן לה
לגרור אותי למקומות חשוכים
לבד בעולם, כפופה ומסכנה
כי היא אוהבת את המיץ
המיץ שיוצא ממני ברגעים של שפל
מי עוד מכיר את התחושה שיקום -
איך עלבון הופך לתענוג
וסיבה להתענות היא גם סיבה לחיות.
איזה קשר נוצר בי
ולא נפרם
לאיזה מקום אני חוזרת כל פעם
ולמה יש ניצוץ רק כשרע.
האם נוצרתי כך?
האם כך יהיה תמיד?
אושר מכבה בי כל פינה
אושר מכבה בי כל פינה
ואיני רוצה בו
לא באמת
כי הסבל מסוים
הסבל ייחודי בכל פעם
טהור, עמוק ורב ממדים
והאושר הוא גיבוב של תירוצים
ערימה של פשרות
קור שמבשל אותנו לאט
ובלי המיץ של הסבל
האושר הוא כמו
עוף מכובס. |
