ענת נצרתי / שעון מים |
כשהלב מתרוקן הוא מפנה את מבטו
בקצוות זכרוני הצבתי
מנסרה שקופה
שתחמם ותקרין
על מישור נעלם כלשהו
את מניפת סיפור אהבתינו
מהווה נדרך חץ אל העמק השומם
רק עקבות רגלך מופיעות בחול
והרוח מטאטא
אני פוחדת שאם אסתכל פנימה
תשתקף על דפנות המיכל הנבוב
שממנו זלגת לאט
ותהיה אינך מתמיד.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|