שט אל תוך צליליך
אחד אני ממקבצי פסיעותייך הצצים ונמוגים
ואתה דום לפסיעותיי
אני ברחמך הרי נוצרתי
אחד אנחנו, המדבר
עתה אחדור בין צלעותיך
אל לבך האדום, החמרמר
ואגל בחולותיך, ים צבעיך
הקדמון כאחרית ימיך
כי כל ימיך אחרית הם
ואחרית ימיך הם הכל

שבתי מן הארץ הנושבת
היא זרעה וצימחה בי עיי חורבות
נחמני, אבי
שחקני עד דוק חולותיך
לא ביקשתי חזון כנביא
איזה אוצר חבוי בין צוריך
רק את צרור חיי האובד אבי עתרתי
כבשת הרש התועה בגיאיות
איה חבוי בין חגווי הסלע
איכה נחבא בי
הו, התום.