היא עמדה בצד הדרך
זוהרת ויפה
לגופה שמלה עד ירך
ולראשה סיכת פרפר.
בידה אחזה היא ורד
אדמדם וחינני
ומעל הכתה השמש
בגופה החושני.
כך עמדה כשעתיים
ואין דורש גופה
לה הפרח בידיים
שנבל מחום חמה.
עד הגיע המושיע
שרכוב על אופניו
לידו הושיטה פרח
ורכבו הם לאי שם.
היא חזרה לצד הדרך
בסיום שעת העמל
שוב אחזה ידה בפרח
רענן שלא נבל.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.