|
אני עובר ברחוב
שורק שריקות ושר לי
לבבי עודנו ער
מליל תהפוכות.
בלילה האפל
שנה בו לא ידעתי
בליתי בחברת ריבה
הדומה לבובת עץ.
כל שאצווה
מיד אמרה "נכנעתי"
גופה אם ארטש
היא לא תדע מכאוב.
אחזתי בידה
קרה הייתה כקרח
מששתי לבבה
ודופק אין קרבו.
אני בטיפשותי
כשראשי טוב ביין
לא חשתי כי ידיי
חובקות בובה של עץ.
|
|
|
והפעם במשפטים
מטומטמים:
יש כאלה שכותבים
סלוגנים גרועים.
אני לא אחת
מהם.
משפטנית מטומטמת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.