איך המציאות נסרגת ביחד עם הזיכרונות
ביום כזה של רוח מתרווחות בתוכי סערות.
האם בין קול הדממה בינינו גם שמי מבעבע בתוך דמך?
התוודעתי אל הסיבות אך הן אינן מפרות דבר כשהמצב מסתבך.

שאט הבלבול מכה את הדממה שממסגרת אותנו
היכן המציאות שלך איה שלי אימתי שלנו.
נפרד מההבטחות שהשקתי באמונה בגינתך
הלכתי לאיבוד בזמן שניסיתי להציל אותך מעצמך.

בשבילי את ההזיה המושלמת שמעולם לא רציתי להפריך
חבילת רגשות שתעתעו בי שגרמו לי את האשליה להעריך.
היית שלי היית גם של כולם  לכן אותך אני משחרר
נחתך מרסיסי פספוס כשהפאזל שהרכיב את שנינו מתפזר


שאריות של אהבה מנגנות את עצמן  בדרך לא ברורה
גחלי דמותך מלחשים דומם בי את זו שלבסוף הצלחת  ליצור בי
בערה.
אני עכשיו  ממית אותך בחסד בתוכי יום אחרי יום
מחפש עוד  מזור לתאוות הלב שמבקשת אותי ואותך בכל מקום

ייתכן הייתי עבורך אמת, ייתכן כי הייתי שקר שחשב שהוא כל יכול
נזכר באיש חכם שאמר לי פעם כי האמת תיאזק בבדידותה בכלא גדול.
משהו בי בטוח כי יבוא לו יום ותיזכרי באיש שאהב  אותך כדת
זה עצוב  שאנשים צריכים לסבול הרבה בשביל לגלות את המעט .


השאלות עדיין עומדות בעינן זקורות כאיבר שתשובה אינו יודע

בין  אלו דמותך קריאה  לי, אני אתגעגע.


פזמון:
אני רוצה לחיות כדמעה בעינייך
לגעת בך  בעצב ללטף את לחייך.
להתגלגל על פני צדודיתך מבחוץ ומבפנים
לגווע בפיך להיות איתך עוד כמה רגעים...