"סיכוי של אחד לשלוש?
אני מוכנה להשלים עם זה, למרות הכול
סיכוי של אחד לשלוש לילד עם פיגור שכלי
אני כל כך שפויה והוא יהיה מפגר
לא, לא! לא לוסי אל תדברי ככה בשום אופן
הוא יהיה מיוחד, הוא יהיה הילד המיוחד שלי
הוא יחיה חיים מאושרים, באמת שכן!
אז מה אם זה כרוך בפעמיים בשבוע בבית החולים הוא ילמד להתרגל
הוא ילמד להתרגל?

כשהוא יפחד מהמחט הארוכה המושחזת
אני אבין את התרופה שבמזרק
כשהוא יסתנוור מהאור הבוהק של מנורות שולחן הטיפולים
אני אראה בהם אור ותקווה
כשהוא ייזכר בחלוקים הלבנים הנקיים והשנואים של הרופאים
אני ארגיש את הטוהר של האנשים שמשאירים את הילד שלי בחיים
כשהוא ילך לבית הספר וילדי יצחקו עליו ויעליבו אותו
אני אזכור שמה שלא הורג אותך מחשל
כשהוא יגדל להיות שום דבר בעולם של כלום
אני יודעת שתפקידי כאימא, להיכשל..."