האחרון יכבה את האור
ריח מחשבותיו  הסבוכות
ימשיך להתערפל
מעל המיטה הלא סדורה.
הטלוויזיה בקיר ממול
לא תדלק עוד
לא יהיה את מי להפנט
במכוניות בוהקות וחטיפים צבועים.
השעון על השידה
יידום לבסוף גם הוא
מעולם לא היתה סיבה
למנות את הזמן.
לחדר יפרצו עצים ירוקי עלים
ציפורי שיר
תולעים ישובו לתחח את האדמה הכלואה.
מבעד לתקרה הפעורה
והחלונות המנופצים
החדר יימלא באור האחר הנצחי
של גרמי השמיים.
דמעה אנושית
כלואה מיוסרת במעמקי הכר
תרווה בבקרים
תרפא בטוהר הטל.
האחרון יכבה את האור
לא יגיף התריסים
לא יביט במראה
לא ייקח עמו דבר.